20.9.2016

"היחידה שגורמת תיתקל ביחסים..." - על זיופי עתיקות באמצעות 'גוגל טרנסלייט'

את הדברים הבאים אני חש שמחובתי לפרסם. מלבד הקוריוז שבדבר, אולי אוכל להציל מישהו מלפול בפח, והיה זה שכרי.
כמי שעוסק שנים רבות בתחום היודאיקה, נתקלתי לא פעם בפריטים מזויפים, אך לאחרונה נראה כי מגמת הזייפנות הולכת ומתגברת. למגמה זו תורמת ההתפתחות הטכנולוגית: כיום ניתן לרכוש בסכומים מועטים יחסית מכשירי סריקה והדפסה איכותיים ובעזרתם לנסות ולהפיל בפח אנשים לא מנוסים.
ברצוני להביא דוגמאות לאחד הז'אנרים הנפוצים לאחרונה: זיוף ספר "עתיק" שמקורו כביכול מאחת מארצות ערב.
הסיפור הוא תמיד בסגנון הזה: מישהו שמכיר מישהו שיש לו מכר ערבי. המכר הערבי פנה אליו וסיפר לו שקרוב משפחה שלו, שנמצא באחת מארצות ערב (ירדן/סעודיה/ סוריה וכדומה), שלח לו תמונות של ספר עתיק שמצא ובו כיתובים בעברית, והוא מבקש לדעת במה מדובר.
למעשה, מדובר בזיוף מהסוג הגרוע, שאפשר בקלות להיווכח בו, אך כאן סומך הזייפן על העין הבלתי מנוסה, שתחשוב לתומה שיש כאן הזדמנות לקנות פריט אותנטי ועתיק ולהרוויח "מיליונים".
בכל התמונות שראיתי עד כה בז'אנר הזה, שמגיעות כנראה מאותו מקור, חוזרים אותם מוטיבים: שימוש בנייר או בקלף שעבר כנראה "עיבוד" בכדי להיראות כעתיק (באמצעות קבורה באדמה, טבילה בחומרים שונים, וכו'), והדפסה על גבי הדף של מסגרות וסמלים מיתולוגיים שונים, ביניהם מופיע תמיד סמל מגן דוד, יחד עם כיתובים בעברית. בחינה קצרה של הגופן בו נדפסו הכיתובים מגלה כי הוא מאוחר ומודרני, ומאחר והזייפנים אינם יודעים עברית, הם משתמשים (להערכתי) ב'גוגל טרנסלייט' (Google Translate), וכך יוצאים משפטים משובשים ומוזרים עד כדי גיחוך.
להלן כמה תמונות שהתגלגלו אלינו (ותודה לחברי שי מנדלוביץ שריכז אותן):
"היחידה שגורמת תיתקל ביחסים בין בני ראשונים"
"הולך של - הבחירה היא לא להסיר את כל או הזוכה הוא היכולת ביחסים בין בני"

"הצלחה דומה במידה רבה לדבוק בה והמשכתי ללכת אחרי האחרים נכנעו ועזב"
"אם אתה לא מנסה לעשות משהו מעבר למה שולט אתה לא מתקדם בכלל"

הגילוי הגדול ביותר של הדור שלי היא שהאדם יכול לשנות את חייו, אם הם שינו את המגמות של הנפש

התמונה האחרונה מופיעה ברשימה שכתב ידידי ר' אבישי אלבוים מנהל "ספריית הרמב"ם" (בית אריאלה) בתל-אביב, בבלוג שלו "עם הספר" - ראו שם (קישור).

למעשה, אבישי לא הדגיש מספיק שמדובר בפריט מזויף.
בכל מקרה, כך הוא מספר כיצד הגיעה התמונה אליו:

"לפני כשלשה חדשים קבלתי מכתב ממרצה למשפטים והמלמד בין היתר משפט עברי באחת המכללות בצפון, וזה לשון המכתב:
בשיעור האחרון ביום שישי החולף ניגש אלי אחד הסטודנטים הערבים שלי, והראה לי תמונה של הספר שבנדון, ששלח לו בן דודו החי בירדן. ועל פני הדברים נראה שהמדובר בספר מעניין מאד. לדבריו, יש לו ספרים עבריים נוספים. האם אוכל לשלוח לך בבקשה את תמונת הספר ותראה בבקשה האם יש בו ערך כלשהוא? בתודה מראש ולהשתמע".

את ההמשך תקראו בבלוג שם, אבל כאמור הסיפור הזה (בשינויים קלים) חוזר על עצמו שוב ושוב (רק לפני כמה ימים נשלחה אלי אחת התמונות לעיל ע"י חבר, לאחר שפנתה אליו בעניין זה עיתונאית ערביה שהוא מכיר).

אני מקוה שהפרסום כאן יעלה קצת את המודעות והערנות בדבר קיומם של פריטים מזויפים בתחום הזה, וימנע אנשים בלתי מנוסים מליפול בפח.

12.9.2016

גילוי ביבליוגרפי - השמטות צנזורה לא ידועות במהדורה הראשונה של ספר "עבודת ישראל" מאת המגיד מקוז'ניץ

ספר "עבודת ישראל", מאת הצדיק החסידי רבי ישראל הופשטיין - "המגיד מקוז'ניץ", נדפס לראשונה בעיר יוזפוב, בשנת תר"ב (1842).
בעותק של המהדורה הראשונה, שהגיע ל"קדם - בית מכירות", גיליתי "חידוש" ביבליוגרפי מעניין.
כשבדקתי את הספר שמתי לב שדף ט' מודפס בטיפוגרפיה שונה מהדפים שלפניו ושאחריו (צורת האותיות, ריווח השורות, ועוד). תחילה חשבתי שמדובר בהשלמה של דף ממהדורה אחרת, אך בבדיקה נוספת, בהשוואה למהדורות אחרות ולעותקים אחרים של המהדורה, התברר לי כי זהו הדף המקורי במהדורה זו.
אך המיוחד בעותק שלפניי הוא שעל דף זה מופיעות הגהות בכתב-יד.
כשבדקתי את ההגהות הבנתי פתאום מדוע הדף נראה שונה מן הדפים האחרים:
ההגהות בכתב-יד הן תיקונים של השמטות צנזורה - בכל מקום בה מופיעה התייחסות ל"עמים" ול"עכו"ם".
מתברר כנראה שתוך כדי ההדפסה, או בסיומה, פסל הצנזור הממשלתי את דף ט', בשל המשפטים ה"בעייתיים" שמופיעים בו, ועל כן נזקקו המו"לים להדפיס בשנית את הדף כשהוא "מתוקן", גנזו את הדף המקורי וצירפו את הדף המתוקן לכל העותקים.  

הדף שלפנינו הוא אמנם הדף המצונזר, אך מאן-דהוא שהיה לפניו הנוסח המקורי של המחבר (אולי הדף המקורי שנדפס בתחילה) טרח והעתיק בכתב-יד, על הדף שלפנינו, את ההשמטות שנעשו מכורח הוראת הצנזור, ובכך שימר אותן לדורות.

הנה הדף עם ההגהות:

והנה דוגמה לאחת הפסקאות שצונזרו (המשפטים המודגשים הם אלו שצונזרו):
"...כמד"א ובאחת יבערו ויכסלו ר"ל שעכומ"ז מתבערים מן המלוכה, כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו כ"א ישראל עם קדושו הם קבלו עול מלכותו יתברך עליהם וגם זה מהחסד הבורא ית' עלינו אשר בחר באבותינו מכל עם לבלתי לכת אחרי אלילים אשר לא אלהים המה ולבל יטה אחריהם כ"א לעבוד אותו יתב' שהוא אלהי האמת וללכת בדרכיו וזה שאנו משבחין אלו פינו מלא שירה כו' אין אנו מספיקין להודות לך על אחת ר"ל שאין בנו סיפוק להודות לו ע"ז שבחר בנו ונתן לנו שכל ובינה לעבדו ית' ולבחור בנחלתו, וכעת בחורבן הזה היא עת שכולם כופרים בו ית' ואין מי שיקבל עול מלכותו ית' זולת ישראל עם קדושו..."
הנה כי כן, בזכות ההגהות שבכתב-היד, גילינו כי ספרו של המגיד מקוזניץ עבר צנזורה (אמנם קלה יחסית) בעת הדפסתו.
למיטב בדיקתי, עובדה זו לא היתה ידועה עד כה ולא נרשמה ע"י חוקרים וביבליוגרפים.

ידידי ר' יוסי לייכטר בדק עבורי את שני עותקי המהדורה שנמצאים בספריה הלאומית, ובשניהם מופיע הדף המצונזר (מי שבידו אפשרות גישה לעותק נוסף של מהדורה זו, אשמח אם ישווה ויודיע לי את תוצאת הבדיקה).

גם במהדורות שנדפסו לאחר מכן מופיע הנוסח המצונזר, וכאן ניתנה לנו הזדמנות מפתיעה לגלות את הנוסח המקורי, כפי שיצא מעטו של המגיד מקוזניץ.
המגיד מקוזניץ

1.9.2016

"השלם את החסר" - תערוכה וירטואלית (תערוכת המשך לתערוכה ב"ספריית הרמב"ם")

ידידי ר' אבישי אלבוים, מנהל "ספריית הרמב"ם" (בית אריאלה) בתל-אביב, הכין פעם תערוכה מעניינת בספריה שלו, ובה הציג ספרים עתיקים שהושלמו בהם דפים חסרים בכתב-יד.
בימינו, ספרים עם דפים חסרים נזרקים לפח (או לגניזה), ובמקרה הטוב - מצלם הבעלים את הדפים החסרים ומצרפם לספר. אולם בעבר, כשהספרים היו מצרך יקר יותר, לא היו זורקים את הספר אלא משלימים אותו בכתב-יד. תופעה זו נפוצה מאד בספרים ישנים, שבהם אנו רואים דפים בכתב-יד שנכרכו בתוך הספרים ומהווים השלמה של הדפים החסרים. לעתים, כאשר רק חלק מהדף היה חסר, היו מדביקים פיסת נייר בגודל המתאים שהשלימה את החלק החסר.
השלמה זו נעשתה לעתים בכתיבה רגילה ושוטפת (רהוטה), אך לעתים נעשתה בצורה אמנותית ממש, בכתיבה מרובעת וקליגרפית, ולעתים בחיקוי של צורת אותיות הדפוס.
היו פעמים שבהם השלימו את דף השער החסר, וגם במקרה הזה - לעתים זה נעשה באופן אמנותי, בשחזור של צורת דף השער המקורית, או בקישוטים מקוריים של הכותב.
דוגמאות אחדות מן התערוכה שהציג אבישי תוכלו לראות בבלוג ספרני היהדות (כאן), ובבלוג של בית אריאלה (כאן).
מאחר ואני נפגש עם ספרים כאלה לעתים קרובות, התחשק לי לערוך תערוכה משלי - וירטואלית כמובן - ועל כן צילמתי לאחרונה כמה דוגמאות. הנה הן לפניכם (אשתדל לעדכן את הפוסט עם דוגמאות נוספות בהמשך):

1. ספר מנהג אבות - תניא - מנטובה, רע"ד (1415), השלמת דפים ושער בכתב-יד:
מימין - דף השלמה בכתב-יד, משמאל - דף מן הדפוס המקורי
השלמת דף השער בכת"י.
בראש השער חתימה: "שמואל וינטורה הי"ו", שכנראה השלים את דף השער, ואולי גם את הדפים האחרים.
הקישוטים בדף זה נעשו בהדפסה ליטוגרפית.


2. חומש במדבר, עם פירוש רש"י ותרגום לשלושה לשונות (ארמית - אונקלוס, ערבית - תפסיר רס"ג, ופרסית-יהודית). קושטא, ש"ו (1546), דפוס אליעזר שונצינו - השלמת דפים בכתב-יד:
משמאל - השלמה בכתב-יד. כתיבה תימנית.
הכותב השלים רק את נוסח המקרא, תרגום אונקלוס והתרגום הערבי,
ולא השלים את פירוש רש"י ואת התרגום הפרסי-יהודי (שלא היה נחוץ לו, עקב היותו תימני...)


3. ספר מאמר מרדכי, דיהרנפורט תע"ט (1719) - השלמה של חלק מהדף בכתב-יד:


4. ספר מקראי קודש, לרבי חיים אבולעפיא, אזמיר תפ"ט - השלמות דפים רבים בכת"י, בכתיבה איטלקית נאה:


5. מחזור כמנהג האשכנזים באיטליה, ונציה שפ"ט (1599), דפוס בראגדין, בעותק שנסרק בGoogle Books, השלמות קטעי דף חסרים בכת"י, בכתיבה אשכנזית רהוטה (ומרושלת):

6. ספר אפיקי יהודה, מאת ר' יהודה ליב אדל, למברג (לבוב) תקס"ג (1803), השלמות דפים בכת"י, בכתיבה מרובעת נאה, והשלמת דף שער (באיור מקורי):
להשוואה עם השער המקורי, ראו כאן

21.8.2016

להשבית אויב ומתנקם - רישום בעלות מעניין

בסוף ספר "שירי קודש ולהם משל ומליצה", מאת המלבי"ם, שנדפס בוורשא בשנת תרל"ז (1877), נכרך עם ספר 'לישרים תהלה' לרמח"ל, מהדורת ז'יטומיר תרי"ט (1859), ונסרק (יחד עם הספר השני) בפרוייקט הדיגיטציה של Google, מצאתי רישום בעלות מעניין:
להשבית אויב ומתנקם - ואשרי לתמימים אם יהיה נצור... 
יען ראיתי אנשים נבערים מדעת ומזימה
ידיהם מלאים חמס ושוד ותוכם זימה
ובאשר יקרה להם ספר בלי חתימה
מבוערין[!] אותו בידיהם באמתחותם להשימה
עד אשר ישקוט הדבר לאחר ימים ימימה
אח"כ הם מזלזלים במקח הטוב והרמה
ובחצי חנם למוכרם בנפש מזימה
או יתנהו בעד אשפר... ונת[ן?] בהמה...
או עוד רעה [--] משה[?] בעד "אתנן זימה..."
וע"כ [=ועל כן] רשמתי שמי עליו ברשימה
שייך להאברך משה ב"ר ישראל [---] קאנסטענטין [=קונסטנטין]
עש"ק ה' כסליו תרמ"ג [=1882]


על רישומי בעלות נוספים - ראו כאן ולאורך הבלוג...

16.8.2016

שיר לא-ידוע לכבוד הרמח"ל - אמשטרדם, 1743 / שלשה עותקים מן המהדורה הראשונה של "לישרים תהלה" / "סֶרף בֶּר" - ספק התבואה המלכותי

תקופת חייו האחרונה של הרמח"ל לפני עלייתו לארץ ישראל היתה העיר אמשטרדם. בה ישב שבע תלאות מהפולמוס שהתעורר נגדו, ובה הדפיס כמה מחיבוריו הלא-קבליים, בהם ספרו הנודע ביותר "מסילת ישרים". בשנת תק"ג (1743) - השנה האחרונה לשהותו באמשטרדם, זמן קצר לפני עלייתו לארץ ישראל (וכשלוש שנים לפני פטירתו בגיל ארבעים), הדפיס הרמח"ל את חיבורו "לישרים תהלה" - מחזה אלגורי-מוסרי. "לישרים תהלה" הוא אחד משלושת המחזות שכתב רמח"ל (השנים האחרים הם: 'מעשה שמשון' ו'מגדל עז'), והוא מיצירותיו הספרותיות המופלאות של רמח"ל.

[למי שאינו מכיר: הגיבורה הראשית של המחזה היא "תהלה" - בתו של "המון". "תהלה" היתה מיועדת להינשא ל"יושר" - בנו של "אמת", אך בשל כיבוש העיר על ידי "צבא המבוכה" הוחלף בטעות החתן המיועד ("יושר") ב"רהב". "רהב" נחשב בטעות לבנו של "אמת", בעוד למעשה הוא בן שפחתו של "אמת" - "סכלות". למרות שלבה של "תהלה" נמשך אחרי "יושר", אביה "המון" מחליט למוסרה ל"רהב", אך לבסוף מתבררת הטעות, וכאשר נודע כי בנו האמיתי של "אמת" הוא "יושר" - זוכה "תהלה" בבחיר לבה. לדמויות אלה מצטרפות דמויות המשנה: "תרמית" - חברו של "רהב", "שכל" - חברו של "יושר", "סבלנות" - מינקת יושר, ועוד. הרמח"ל הטמין במחזה זה רעיונות מוסריים ופילוסופיים, שחלקם בולט לעין מיד עם קריאת המחזה, בטכניקה ספרותית נעימה לקריאה, מרתקת ומשובבת לב].

את המחזה הדפיס הרמח"ל (בדפוס משפחת פרופס שבאמסטרדם) לכבוד נישואי ידידו יעקב די גאויש, ומסיבה זו הדפיס רק חמישים עותקים, על מנת לחלקם לחתן ולכלה, לקרובים ולידידים. כמה מן העותקים האלה שרדו (ואחד יוצג למכירה במכירת 'קדם' הקרובה), והם מהווים פנינה ביבליופילית של ממש, בשל איכות הדפים והדפוס והשוליים הרחבים במיוחד.
[דרך אגב, דף מאוייר שנכתב לכבוד אותה חתונה, ע"י שלמה ן' דלאק, נסרק ונגיש באתר הספריה הלאומית - כאן].

את הידיעה על מספר העותקים שהדפיס רמח"ל בשעתו אנו מקבלים מר' שלמה דובנא, שהדפיס את המחזה בפעם השניה, כארבעים שנה לאחר מכן, בברלין, תק"מ (1780), וכך כותב דובנא בהקדמה למהדורתו: "והספר הנזכר הדפיסו המחבר בעצמו באמשטרדם בשנת תק"ג, ולא הדפיס ממנו רק חמשים ספרים, ולא הובאו כי אם אל אוצרות הגבירים הספרדים שבאמשטרדם יצ"ו, ולכן כל מבקשו לא ישיגהו, אם לא יתן הון רב באהבתו - ולכן הדפסתי מחדש".
בשל חביבותו הרבה חזר ונדפס "לישרים תהלה" פעמים רבות לאחר מכן.

והנה, בחיפושיי אחר העותקים הידועים בעולם מן המהדורה הראשונה שהדפיס רמח"ל, מצאתי שסריקות של כמה מהם מופיעות במאגרים המקוונים.
א. העותק שנסרק באתר HebrewBooks, היה שייך - לפי החותמות שעליו - לספריית שטראשון המפורסמת בווילנא. מהחתימה בשער אנו למדים על בעלים קודמים של הספר: "שייך להק' פו"מ [=פקיד וממונה] ר' הירץ מעדלסהיים". נפתלי הירץ מֶדֶלסהיים, או בכינויו 'סֶרף בֶּר', גיסו של ר' דוד זינצהיים, היה דמות מעניינת וצבעונית, ממנהיגי היהודים בצרפת, שתדלן ומקורב למלוכה, ספק התבואה המלכותי, ששימש כפקיד ראשי לענייני יהודים באלזס, והיה היהודי היחיד שקיבל זכות  ישיבה בעיר שטרסבורג באותם ימים (ראו ערכו בויקיפדיה).


'סֶרף בֶּר'
מקור:  
Rama, Wikimedia Commons, Cc-by-sa-2.0-fr


שייך להק' פו"מ ר' הירץ מעדלסהיים


ב. עותק נוסף נסרק ב'אוצר החכמה'.

ג. עותק שלישי נסרק בפרוייקט הדיגיטציה של Google, ובו מצאתי מציאה יפה:

על דף ה"קדם-שער" (שער ראשון שמופיע לפני השער המלא) מופיע שיר בכתב-יד שכתב לכבוד הרמח"ל, אחד מידידיו - יחיאל פואה:
תהלה למשה
ה"ה הרב המחבר נר"ו מאת נאמן באהבתו הצעיר יחיאל פואה יצ"ו

הִנֵּה לְךָ מֹשֶׁה תָּמִים בְּדַעַת
תֵּשַׁע בְּנוֹת הַשִׁיר עַל רֹאשְׁךָ כֶּתֶר
שָׂמוּ בְּהֵיכָלֵמוֹ
כָבוֹד וְהוֹד לַנֶּצַח
עַל הַמְּלִיצָה זֹאת לָאוֹר הוֹצֵאתָ
שֶׁבֶר לְרִשְׁעֵי לֵב תַּרְמִית וְסָכָל
שָׂכָר לְיִשְׁרֵי לֵב שֵׂכֶל וְיֹשֶׁר
עִם כָּל בְּנֵי גִּילְךָ
נִתְאַסְּפוּ גַּם יַחַד
לָשִׁיר תְּהִלָּתְךָ
יַחְדָּיו לְזִיכָּרוֹן לִבְנֵי עַמֵּנוּ
אָמְרוּ כְּמֹשֶׁה זֶה הִנֵּה אֵינֶנּוּ


מעניין לציין כי החוקר אברהם מאיר הברמן פרסם שיר מאת רמח"ל לכבוד חתונתו של יחיאל פואה הנזכר, מתוך כת"י שמצא בספריית "עץ חיים" (ראו: 'שיר חדש של משה חיים לוצאטו', א. מ. הברמן עיונים בשירה ובפיוט של ימי הבינים, עמ' 222-225).
הנה המחרוזת הראשונה של השיר שכתב רמח"ל לכבוד יחיאל פואה:
על משכבי נשפי שליו הייתי
בין (שרעפי) יומי אנה ואנה
הולך וסובב, עת פתאום ראיתי
תשעת בנות השיר הומות כולנה,
רצוא כמו בזק לקראתי באו
'קום מה לך נרדם עורה', קראו

כפי שניתן להבחין, כמו יחיאל פואה - גם הרמח"ל עושה שימוש ב"תשע בנות השיר" - הלא הן תשע "המוזות" הידועות מהמיתולוגיה היוונית, והמשפיעות על היוצר ביצירתו (וכפי שמעיר שם הברמן).

4.8.2016

"אוי" בתמוז או "טוב" בתמוז?


רבי יונתן אייבשיץ כתב מכתב בשבעה-עשר בתמוז ורשם בראשו: "טו"ב תמוז".  נפל המכתב על-פי מקרה בידי רבי יעקב אמדן, שחשד את רבי יונתן בשבתאות, ורגז רבי יעקב רוגזה גדולה. טבל עטו בדיו והוסיף במכתב מן הצד: "אוי לו למי שטוב לו בשבעה-עשר בתמוז" (א. דרויאנוב, ספר הבדיחה והחידוד, גדולים ומפורסמים, 2261).
המליצה שכתב רבי יעקב עמדין - יעב"ץ (לפי אגדה זו), מתנגדו הגדול של רבי יהונתן אייבשיץ, מבוססת על כך שהמילה "אוי" אף היא בגימטריה 17, כמו המילה "טוב".

סיפור זה מבוסס על שימוש שבתאי בגימטריה טו"ב לציין את יום י"ז בתמוז. כידוע, משיח השקר שבתי צבי ביטל את הצומות בי"ז בתמוז ותשעה באב והפך אותם לימי חג, במכתב ששלח לחסידיו על "חג הנחמות" (דהיינו תשעה באב), כותב שבתי צבי: "...יום ראשון לתחית רוחי והוא הוא יום טוב בתמוז, אחי ועמי אנשי אמונתי... גוזר אני עליכם שיום תשעה באב עלינו לשלום תעשו אותו יום משתה ושמחה גדולה במאכלים חשובים ובמשקים ערבים ורבוי נרות ואורות ובניגונים רבים ושירים רבים...". (אברהם אמארילייו, תעודות שבתאיות, ספונות, ספר חמישי, ירושלים תשכ"א, עמ' רנ).

ההשראה לסיפור שמביא דרויאנוב היא כנראה מספר הפולמוס 'התאבקות' שכתב רבי יעקב עמדין נגד רבי יהונתן אייבשיץ אותו האשים בשבתאות ורדף עד חרמה. הספר נדפס ע"י רבי יעקב עמדין בבית דפוסו הביתי באלטונה בשנת תקכ"ב.
בין היתר הוא טוען שם שחתונת בנו של רבי יהונתן אייבשיץ נערכה בערב י"ז בתמוז:
"ונעשית החתונה ביום שלפני או"י תמוז בערב יום איד של כת ש"ץ שר"י..." (התאבקות, לבוב תרל"ז, דף כא/1).
במקום אחר, מזכיר מכתב המלצה שכתב רבי יהונתן אייבשיץ, ממש כמו בסיפור:
"בשנה זו או"י תמוז נתן [=רבי יהונתן אייבשיץ. כאן נכתבו כינויי גנאי]... לעני משורר באס של חזן, שנסע מזה ולקח כתב ראיה ועדות חתום מידו... וכתב בכתב ידו, איך שחותם 'ביום טו"ב תמוז שנת השיר"ה (תחת קינה מיבעי ליה)..." (שם, דף לא/1).

רבי יהונתן אייבשיץ


ואולם, למעשה מצאתי שרבים וטובים עשו שימוש בגימטריה "טו"ב" בלי חשש ופקפוק.
כך לדוגמה חותם החתם סופר את תשובתו שנדפסה בשו"ת חת"ס (או"ח קמה): "פיסטשאן יום ב' טו"ב תמוז תקצ"א...".

ובספר "בני יששכר" אף מצאתי דרוש מפורש בעניין:
"י"ז בתמוז בו נשתברו הלוחות, ולא במקרה הוא י"ז דייקא בגימ'[טריה] טו"ב, והוא עפ"י משארז"ל מפני מה אין טוב בדברות הראשונות, כי היה גלוי וידוע לפניו ית"ש שעתידין להשתבר ויאמרו ח"ו פסק הטוב על כן אין בהם טוב רק בלוחות שניות, לומר שכל אלה הענינים טו"ב לישראל, על כן אירע המעשה ביום טו"ב בתמוז, וזהו שכתב האריז"ל ויקרא אהרן ויאמר חג ליי' מחר, אמר כן בנבואה שעתיד להיות היום ההוא חג ויום טוב לישראל..." (מאמרי חדשי תמוז-אב, מאמר ב' - בין המצרים).
לעומת זאת, שימוש בגימטריה "אוי" מצאתי בינתיים רק בעוד שני מקומות,
האחד, במכתב תשובה הלכתית שכתב רבי מרדכי זאב איטינגא מלבוב (שו"ת מאמר מרדכי, סימן עג), שפותח את מכתבו: "בעזה"י יום א' או"י תמוז שנת ברית שלום...".
האזכור השני, בספר השו"ת של גיסו רבי יוסף שאול נתנזון, שם מובא בתשובה שכתב (שו"ת שואל ומשיב, סימן קעז): "...הרב מזלאטשיב והרב מהרמ"ז במכתבם מיום א' כ"ב סיון שנת תרי"ד... וגם כעת מיום ג' או"י תמוז תרכ"ב כתב הרב מהרמ"ז היתר ברור...".

2.8.2016

רישומי בעלות ונסיונות קולמוס בספר 'סדר זמנים' (שאלוניקי, 1594) - תיעוד על מאסר יהודים במאה ה-17

בספר 'סדר זמנים', מאת ר' סעדיה בן אברהם לונגו, שנדפס בשאלוניקי בשנת שנ"ד (1594), בעותק שנסרק ב'אוצר החכמה', מצאתי חתימות ורישומי בעלים בכתיבה אשכנזית עתיקה (מהמאה ה-17). 
רישומים אלה נוספים לאוסף מליצות הבעלים שהבאתי כאן (ברשומות רבות לאורך הבלוג), ודוגמאות נוספות של "נסיונות קולמוס" (ראו מה שכתבתי כאן).

א. רישום דומה לנוסח הנפוץ "תנו רבנן לעולם יחתום אדם שמו בראש ספרו...", רק בארמית: 
"שנינו במכלתא, בהלכתא פסיקתא, לעולם יחתום אינש על ריש מגילתא, כדי שלא יבוא לידי מכשלתא, על כן באתי על החתום כ"ד[=כה דברי?] משה זקס א"ש".


ב. ניסוי הקולמוס "תשרק צפעס", והפעם עם סיום שלא הכרתי:
תשרק צפעס נמלך יטחז והדג בא על השל[חן] עורך של בשר ודגי'[ם] וכל מיני מטעמי'[ם]

ותחתיו הרישום המוזר: "קמודאי..." (עליו כתבתי פה).


ג. 
חתימות: 
נאו'[ם] מאיר בן לא"א יצחק בן יעקב ברנדיש
נאו'[ם] יששכר הנקרא [--] בער בן לא"א הר"ר ישעי' [--] בודק זצ"ל


ד. ניסוי קולמוס נפוץ:
"ואלה המשפטים אשר תשי'[ם] לפניהם כי תקנה עבד עברי שש שני'[ם] יעבוד ובשביעי יצא לחפשי"


ה. רישום נוסף של "קמודאי...", ואחריו ניסוי קולמוס נוסף: "ואלה שמות בני ישראל הבאי'[ם] מצרימה". 


ו. ולבסוף, הרישום הכי מעניין - תיעוד על שהותו של הבעלים בבית הסוהר בשנת תכ"ב (1662):
"ביום ו' ז' שבט תכ"ב לפ"ק אני הייתי בתפיסה עם היקר כמר משה זקס בא"ש על בית העצה". 

"תפיסה" היא בית הסוהר. "בית העצה" הוא בית מועצת העיר.
משה זקס א"ש, מתועד בתקופה זו בקהילת פראג (ראו: סיני האק, משפחות ק"ק פראג, פרסבורג תרנ"ב, עמ' 124, ערך משפחת 'זקש').

28.7.2016

פיסת צנזורה

נהגו מדפיסים הדורות להוסיף בראש כל ספר הודעה בנוסח קבוע, ובה הצהרה שכל מקום שבו נזכר בספר השם "גוי" או "עכו"ם" אין הכוונה לגויים שבימינו, אלא לגויים שהיו בעבר. הודעה זו מצויה באלפי ספרים מכל מקומות הדפוס באירופה, ונועדה להקדים רפואה למכה ומשום "שלום מלכות".
בספר 'לחם הפנים' שנדפס בפיורדה (פירט Furth) בשנת תצ"ח (1738) לא נדפסה הודעה זו, כפי שניתן לראות בעותק שנסרק באתר HebrewBooks
אבל בעותק שנסרק בפרוייקט הדיגיטציה של Google, הודבקה בראש השער פיסת נייר מודפסת, עם ההודעה הזו. יתכן והיא נעשתה מאוחר יותר (ואולי נגזרה מספר אחר), בכדי לקבל רישיון מהצנזור לסחור בספר באזור כלשהו, או להכניס את הספר למדינה מסוימת:
ראו בעניין זה מה שכתבתי פה.

21.7.2016

רמזים על שמות חכמי הקבלה - חזיון לילה של רבי מסעוד ארוואח, ממקובלי מרוקו - רישום בכתב-ידו של רבי שם טוב הכהן, ממקובלי ירושלים

הספר 'דברי שלום' המכיל מדברי תורתו של המקובל הנודע רבי שלום מזרחי שרעבי - הרש"ש (ת"פ-תקל"ז 1720-1777), נדפס בירושלים בשנת תר"ח (1848), בבית דפוסו של ר' ישראל ב"ק. עותק של הספר מגנזי ספריית חב"ד ואשר נסרק באתר HebrewBooks, היה שייך למקובל רבי שם טוב ב"ר מנחם הכהן-חסיד (נפטר תרמ"ח 1888), שהיה מחכמי ישיבת המקובלים "בית אל" (מתורתו נדפס הספר "טוב שם" בהוצאת "אהבת שלום", ירושלים תש"נ. ראה שם במבוא לתולדותיו).

עותק זה גדוש בהגהות על תוכן הספר בכתב-ידו של רבי שם טוב הכהן. בשער הספר, מצד שמאל, חתימתו, ובצד ימין - רישום מעניין שהעתיק רבי שם טוב הכהן מהגהה בכתב-יד על "סדור תפלה של חול" שהיה שייך ל"אחד מן חברייא". אותו "אחד מן חברייא" חתם את שמו בסוף ההגהה, ומכך נודע שמו: רבי מסעוד ארוואח, שהיה ממקובלי מקנס שבמרוקו, ופעל בין השנים ת"ק-ת"ר.
תוכן הרישום הוא חזיון לילה שהיה לרבי מסעוד ארוואח, ואשר בו נתגלה לו כיצד נרמזו בפסוק "בריתי היתה אתו החיים והשלום" (מלאכי ב, ה) שמותיהם של גדולי הקבלה - האר"י, תלמידו רבי חיים ויטאל (מהרח"ו) והרש"ש (מחבר הספר שלפנינו).
בסריקה שמופיעה באתר HebrewBooks הרישום קטוע, ועל כן נעזרתי במנהל ספריית חב"ד, הרב שלום דובער לוין, שהואיל בטובו להשלים לי את האותיות החסרות מן העותק המקורי:
את זה מצאתי בגליון בסדור תפילה של חול לאחד דמן חברייא וז"ל [=וזה לשונו] אור ליום ה' בשבת י"א לירח מבש"ר טו"ב במשמרה אחרונה נגלה אלי שאני כותב בס'[פר] אחד מרובעת כיוצא בזה בזה"ל [=בזה הלשון] מי גילה רז זה מחזה שדי יחזה במוטב ג' כחדא נרמזו בכתוב הזה ברית"י הית"ה את"ו גי' ר"ח שם קדוש של הר' האר"י זלה"ה החיי"ם והשלו"ם רמז למהרח"ו זלה"ה ולמהרש"ש זלה"ה בשני שמותם, אך לרמז חניכת שרעב נרמז המספר שהוא ג"ק [=גימטריה קטנה?] מן ש"ר באות ה' גדולה של תיבת החיים ואותיות ע"ב הם בשני מימין של ס"ת [=סופי תיבות] החיים והשלום עם כללות ב' התיבות, ע"כ. וזו פלא. ה' ברחמיו יערה עלי ועל זרעי וכו' רוח טהרה וקדושה מחכמת... הנז'[כרים] הצע[יר] מסעוד ארוואח ס"ט


"כותב מרובעת" - הכוונה לכתיבה באותיות מרובעות (להבדיל מהכתיבה הספרדית הרהוטה).
לא התעמקתי מספיק ברמזים, אבל בינתיים אני מבין כך:

גימטריה של האותיות המודגשות בפסוק "בריתי היתה אתו" = ר"ח (208), שהיא ערך שמו הפרטי של האר"י: יצחק (=ר"ח 208).
שמו הפרטי של רבי חיים ויטאל מרומז במילה "החיים".
ושמו הפרטי של רבי שלום שרעבי מרומז במילה "והשלום".

בנוסף, ה"חניכה", כלומר הכינוי, "שרעב" שבה כונה הרש"ש, נרמזת בערך כך:
שרעב =
שר - במספר קטן (ש=3, ר=2) = 5 - נרמז באות ה' של המילה "החיים".
עב - שני מימי"ן (אותיות מ') בסופי תיבות של החיים והשלום + "כללות ב' התיבות". (את זה עוד לא הבנתי).

התאריך שמופיע ברישום הוא "אור ליום ה' בשבת י"א לירח מבש"ר טו"ב". יתכן והשנה היא תקנ"ט (1799) = גימטריה של "מבשר טוב". בשנה זו חל יום י"א בחודש רק בחודשים שבט ואייר, ואולי "ירח מבש"ר טו"ב" הוא חודש שבט, עפ"י הרמז: שב"ט = שנתבשר בשורות טובות.

 * * *
בסוף ההקדמה של עותק זה, העתיק רבי שם טוב הכהן, קטע ממכתב מעניין שמצא בגנזי הרב היר"א' - רבי ידידיה רפאל אבולעפיא (בשנת תרכ"ט), שהיה ראש ישיבת המקובלים "בית אל" בימיו של רבי שם טוב. המכתב ממנו העתיק היה בכתב-ידו של רבי יום טוב אלגאזי (המהרי"ט), תלמידו של הרש"ש וממלא מקומו בראשות הישיבה. במכתב מתאר המהרי"ט את הימים שאחרי פטירת המהרי"ט, וכותב על הנהגת רבו בעניין סדר הכוונות בשנת השמיטה. מכתב זה התפרסם מהעתקה נוספת שעשה רבי שם טוב למכתב זה, ע"י הרב משה הלל, בקובץ "מן הגנזים" ('אגרת חדשה בענין סדר הכוונות בשנת השמיטה מאת רבי יום טוב אלגאזי', מן הגנזים, ספר שישי, ירושלים תשע"ה, עמ' פא-צא). 

אני מפנה את הקוראים למאמר הנ"ל של הרב משה הלל, ואעתיק כאן רק את הקטע ההיסטורי מתוך מכתבו של המהרי"ט שהעתיק רבי שם טוב הכהן (העתקתי מהנוסח שמופיע בספר שלפנינו. השינויים מההעתקה שפורסמה שם קטנים מאד):
"אהש"ט [=אמר הכותב שם טוב] הנה זה מצאתי מצאתי אגרת אחד בגנזי הרב היר"א ז"ל, כתיבתו וחתימתו מהר' מהריט"א [רבי יום אלגאזי] זלה"ה, על אשר שלח לו להר' כמהר"ר שלמה מולכו ז"ל (בעל ספר שמן זית) וז"ל הצרי'[ך] לענינינו: ומה גם כי אני מטופל הרבה הן בענייני צבור והן בעול כבד שקבלתי עלי, כי הן בעון המר שדי בדוקי'[ן] שבעין אל הלקח ממנו ארון האלהים חד בדרא בוצינא קדישא הר' החסיד ש"ש [=שלום שרעבי] זלה"ה וחל"ש [=וחיים לנו שבק], אוי לנו שכך עלתה בימינו, כי אבד חסיד מן הארץ, ואיננו כי לקח אותו אלהים, על זאת ידוו כל הדווים בראות בית המדרש שמם, שאין לנו תמורתו, מי יעמוד בסוד ה' להתפלל עלינו, וע"כ [=ועל כל] אחינו בית ישראל.
ויען כי עגמה נפשי לאמר איך יתבטל המדרש הקדוש הזה, והרב כמהר"ח [=רבי חיים] די-לה-רוזה תשש כחו הרבה מאד מרוב היסורים אשר ב[א]ו עליו, ואין בו כח כלל ועיקר לקבל עול זה, כי אפילו בתפילת שחרית אינו יכול לבוא לבית המדרש כי אם דוקא במנחה וערבית, והנה כי כן הקדשתי גופי לשמים לעמוד לשרת בשם ה' במקומו ככל אשר יבוא מידי כפי יכולתי, אף כי ידעתי כי איני ראוי לכך, ואולם בטחתי בזכות הר' ז"ל כי זכותו יגן עלי, יען אחד מהטעמים שנכנסתי בענין זה הוא כדי לרחם על בניו כי נשארו בלי משען ומשענה, אולי יהיה להם מזונות מהכנסת בית המדרש, ומובטחני כי ה' בידי יצלח, ועל דבדק לן מר על ענין השביעית... [כאן מופיע ההמשך בעניין סדר הכוונות בשנת השמיטה]...".

12.7.2016

"והיא לו נדפסה"

חיבוריהם של חכמי המזרח גדושים באינספור מליצות יפות ומשחקי-מילים. יכלה הזמן מלאסוף ולכתוב על כולם, ובכל זאת אכתוב כעת על מליצה אחת שקשורה לדפוס: "והיא לא/לו נדפסה".
פעמים רבות כשרוצים חכמי המזרח לציין למאמר או תשובה הלכתית של חכם אחר שנדפסו, הם כותבים "והיא לו נדפסה בספר...".
הנה דוגמה אחת  מני רבות, מתוך ספר 'שם הגדולים' לחיד"א (מערכת גדולים, אות א):
"מהר"ר אברהם אליגרי - בזמן הרב מהר"ח אלפנדארי הזקן, ויש ביניהם ויכוח גדול בתשובה והיא ל"ו נדפסה בס' מגיד מראשית...".
כלומר, התשובה של ר' אברהם אליגרי נדפסה בספר "מגיד מראשית" (קושטא ת"ע, שאלה ד).

כאן צריך להזכיר (מה שכבר כתבתי בעבר), שסימן הגרשיים (") שימש בעבר כסימן להדגשה, או כסימון למליצה. 

כמובן שיש כאן מליצה על הפסוק (במדבר ה, יג) "וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה"; וכאן הוחלפה המילה "נתפסה" ב"נדפסה" ומילת השלילה "לא" במילה "לו".

עם זאת, יש לציין כי לעתים (מעטות יותר) משתמשים במליצה גם לומר שהתשובה/מאמר/רעיון לא נדפסו, ואז מופיעה המליצה עם מילת השלילה: "והיא לא נדפסה". 

אלא שבמספר פעמים מדפיסים או עורכים שלא הכירו את המליצה "תקנו" את ה"לו" ל"לא" ובעצם שבשו את כוונת המחבר. 
אתן דוגמה אחת:
החיד"א בספרו "יעיר-אוזן - עין זוכר" (מערכת נ, אות יב), כותב: 

 "ומצאתי תשובת רב סעדיה אבן דנאן והיא לו נדפסה בתשובת פאר הדור להרמב"ם סימן רכ"ה...".

וכאמור, כוונתו שהתשובה של רב סעדיה אבן דנאן נדפסה בספר "פאר הדור" (שנדפס לראשונה באמשטרדם תקכ"ה) ואף מציין במדוייק את מספר הסימן (רכה).

למרות זאת, בספר בן זמננו, בשם "אלף  דור", המחבר - שלא הכיר את המליצה, ציטט את דברי החיד"א הנ"ל, תוך כדי שהוא "מתקן" את המילה "לו" ל"לא", ואף הוסיף הערת שוליים להסביר את כוונת החיד"א.
כמובן שהמחבר הנ"ל לא טרח לפתוח את ספר "פאר הדור", כי אם היה בודק שם, היה מגלה מיד שהתשובה המדוברת נדפסה גם נדפסה שם.

11.7.2016

צופן ברישום בעלות

שימו לב לתמונה הבאה. מדובר ברישום בעלות בצופן. מיד אסביר כיצד קוראים את הצופן, אך אתם מוזמנים לנסות תחילה לפענח בכוחות עצמכם:



ובכן, את השימוש בצופן זה לרישום בעלות מצאתי מספר פעמים בספרים. יתכן וחלקכם מכירים אותו, אך אסביר לטובת מי שאינו מכיר.

הצופן מבוסס על טבלה של צירוף האותיות "אי"ק בכ"ר".
ישנם מספר צירופים של אותיות, שמשתמשים בהם כ"צופן החלפה", המוכר שבהם הוא "א"ת ב"ש".
צופן "אי"ק בכ"ר" מורכב מצירופים של שלושה אותיות בכל יחידה. כשכל צירוף מכיל את הערך הגימטרי של היחידות, העשרות והמאות. לדוגמה: איק = 1, 10, 100. בכר = 2, 20, 200, וכן הלאה.

והנה הטבלה של "אי"ק בכ"ר":

ברישום הבעלות שלפנינו לא משתמשים ב"צופן החלפה", אלא עושים שימוש בטבלה של "אי"ק בכ"ר" כמקרא לצופן, ומחליפים את האותיות בצורה של המשבצת שבה נמצאת האות, ובניקוד שמסמן את מיקומה של האות במשבצת. 
הנה דוגמאות:

את האות א', מסמנים כך (משבצת ימנית עליונה בטור השמאלי, עם נקודה אחת - אות ראשונה במשבצת):
את האות נ', מסמנים כך (משבצת אמצעית בטור האמצעי, עם שתי נקודות - אות שניה במשבצת):
את האות ם (מ"ם סופית), מסמנים כך (משבצת אמצעית בטור השמאלי, עם שלש נקודות - אות שלישית במשבצת):

כאמור, את שיטת הצופן הזה ראיתי במספר כריכות ספרים, ברישום הבעלות שלפנינו יש שינוי קטן בשיטה: כאשר הכותב רוצה לציין לאות הראשונה הוא משאיר את המשבצת ריקה, האות השניה - נקודה אחת, והאות השלישית - שתי נקודות.
כעת נגש לפענוח הצופן (אתם מוזמנים לנסות לבד):

בע"ה
אני הצעיר וזעיר
יאודה ן' בנבנשת
הי"ו
ס"ט


25.6.2016

נדפס באותיות ליוורנו

כהמשך למה שכתבתי פה על הגדלת המילה "אמשטרדם" בשערי ספרים, בכדי ליצור את הרושם כאילו הספר נדפס באמשטרדם. כאמור, זה נעשה גם עם שמות ערים אחרות (כמו ירושלים, סלאוויטא, ועוד), אך להלן דוגמה ייחודית של ספר שנדפס בבגדאד, אך הוסווה כספר שנדפס בליוורנו שבאיטליה.
מדובר בספרו של ה"בן איש חי" - "קאנון אל נסא" - חוקי הנשים, שנדפס בבגדאד בשנת תרס"ו (1906). הספר שנכתב בערבית באותיות עבריות, כולל הלכות ודברי מוסר המיועדים לנשים. 
כך כותב אברהם יערי, בספרו "הדפוס העברי בארצות המזרח" ( חלק שני, ירושלים ת"ש, עמ' 135): 
"הספר נדפס בלי רישיון הממשלה, כי חששו להשתמש בשם 'קאנון' המיוחד לחוקי הממשלה, לגבי ספר של דת יהודית, ולפיכך לא הזכירו על השער את שם המדפיס, ולא עוד אלא שכתבו באותיות גדולות 'ליוורנו' ".
כפי שניתן לראות בתמונה להלן, בכדי להתרחק מהשקר, הוסיפו לפני המילה "ליוורנו": "בא'" - קיצור של המילה "באותיות", דהיינו "באותיות ליוורנו".
העותק ששערו מופיע בתמונה היה שייך לנגיד והאספן הנודע דוד סלימאן ששון, והוא שהוסיף בכתב-יד (בעפרון) את מקום ההדפסה הנכון. 


יש לציין כי המידע שמביא יערי הוא עפ"י דוד ששון, שהעמיד לרשות יערי את אוספו החשוב ואת ידיעותיו (ראה בהקדמת יערי לספרו).

17.5.2016

מאת ה' שאלתיו

[המשך לכאן]

להלן רישום בעלות בספר 'גור אריה' על התורה, מאת המהר"ל מפראג, שנדפס בפראג בשנת של"ח (1578) - מהדורה ראשונה, בעותק שנסרק ב'Google Books':

מאת השם ית'[ברך] שאלתיו נא'[ום] אהרן בר משה שליט"איש קצינשטיין 
 המליצה היא עפ"י הפסוק בשמואל א' (א, כ): "וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, כִּי מה' שְׁאִלְתִּיו".

שימו לב שהחותם השתמש באות א' האחרונה של המילה שליט"א [=שיחיה לאורך ימים טובים אמן] גם כאות א' ראשונה למילה "איש" (תופעה ידועה של שימוש אות לשני הצדדים).

תיעוד על רישום בעלות באותו נוסח, רק של איש אחר, מצאתי בספר 'תולדות משפחת גינצבורג', מאת דוד מגיד (סנט-פטרבורג 1899, עמ' 279).
הרישום נכתב על ספר "יד המלך", ונציה שמ"ו, וזה לשונו:
"מאת ה' שאלתיו נאם אליעזר בן האלוף כהר"ר שמואל שלי"ט איש אולמא פה ק"ק ורנקבורט (=פרנקפורט) קניתי טו"ב סיון שס"ה לפ"ק". 
[על ר' אליעזר אולמא הנ"ל ראו בספרו של מגיד, שם].

10.5.2016

נסיון קולמוס

להלן דף שהוצא מ"גניזת כריכות" ועליו "נסיונות קולמוס". ביניהם, רישום בכתיבה ספרדית רהוטה, שנראה כמו חתימה, אך גם כאן מדובר ב"נסיון קולמוס":
הפענוח שלי:
אשתחוה אפים ארצה כי אין למטה ממנה
מתקוששים ומתקוממים ומסתופפים בשמך[?]
השורה הראשונה היא מתוך פיוט של רבי אברהם אבן עזרא,
אך מקורה של השורה השניה אינו ידוע לי.

על 'נסיון קולמוס' כזה כבר כתבתי בעבר - ראו כאן.

8.5.2016

איור מירושלים והתלבטות בעניין שם הספר

להלן איור יפה (דגל מדפיס?) מתוך ספר שנדפס בדפוס יצחק גאשצינני בירושלים, בשנת תרל"ג (1873):


את הספר חיבר המקובל רבי אהרן משה פירירה מירושלים.
מה שם הספר?
קצת קשה לדעת, המחבר לא עשה לנו עבודה קלה.

במפעל הביבליוגרפיה כתבו בשם הכותר "ודבר ה' מירושלים" (תופעה זו של ריבוי שמות לכותר, מופיעה גם בספרים אחרים שלו, ראו למשל כאן).
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...