29.2.2012

כל העניים - בצבע אחד!

הנה קטע מתוך הכרונולוגיה ההיסטורית "צמח דוד", בו מתאר המחבר, ר' דוד גנז, את בן עירו הנדיב ר' מרדכי מייזל.
אותי תפסו השורות האחרונות: "הוא מלביש ערומים, פעמים רבים רוב עניי עירנו כולם בצבע אחד...".
מה פירוש? נדמה לי שהכוונה היא שלעתים היה תופר בגדים לכל עניי העיר, ומאחר וכל הבגדים היו מאותו בד, היה נראה כאילו כל עניי העיר לבושים באותו צבע. האם זה נכון?


28.2.2012

תעלומת הדפים הריקים

לאחרונה הגיע ל"קדם" פנקס חברא קדישא גדול ומפואר, מקהילת סאלקע (מאטאסאלקא Mátészalka, הונגריה). הרישומים בפנקס, שמכיל למעלה מ-400 דף, מתחילים בשנת תקנ"ז (1797) ומסתיימים בשנים הסמוכות לשואה.
אחד הדפים בפנקס

על כל דף מדפי הפנקס נרשם שם של אחד מתושבי הקהילה, ומתחתיו התאריך בו הצטרף לאגודה. במהלך השנים נרשמו בדף האישי של החבר פרטים שונים אודותיו, כגון תדירות התרומות שלו לאגודה, עזיבתו את העיר, פטירתו, מקום קבורתו וכדומה.
בראש הפנקס אוייר שער מיוחד ואחריו באו דפי ה"תקנות" של ה"חברה". בסוף דפי התקנות מצאתי דף, שבולט לעין כי נוסף לפנקס מאוחר יותר, ועליו נרשם:
"שני דפים נומרע [=מס'] 75 ונומרע [=מס'] 77 לא נכתב עליהם שמות החבורה ולפניהם ואחריהם נכתבו שמות בני החבורה ולפני ח"מ היו הסיכך[?] בין בני החבורה על זה ומוסכם במסכים כולם ע"פ פשר דבר שמהיום והלאה אין לשום אחד מבני החבורה טענה ומענה על זה שנשארו ריקים מחמת טעמים הכמוסים וכה יהיו עד עולם. נעשה יום א' כ"ט ניסן י"ד למב"י תקפ"ח לפ"ק פה סאלקא נא' יחיאל כהנא...".
החותם הראשון (וגם כותב נוסח ההחלטה) הוא רבה של סאלקע, הגאון רבי יחיאל הלר כהנא, בנו של הגאון רבי יהודה הלר כהנא אב"ד סיגט ובעל "קונטרס הספיקות".
ואכן, דפים 77 ו-75 נותרו ריקים. בראשם נרשמה רק כתובת ביידיש:
"על דף זה דערף קיין שום אדם און גשריבען ווערען ניט פר כל הון דעלמא".
ובתרגום חופשי: על דף זה אין לרשום כלום, אפילו לא בעד כל הון שבעולם.
בדפים שלפניהם ואחריהם נכתבו כרגיל שמות חברים, ברישומים מהשנים תקס"ה-תקס"ז. מזה אני לומד שההחלטה לא לרשום בדפים אלו היתה כבר בשנים אלו, ורק לאחר מכאן [בשנת תקפ"ח] הועלתה ההחלטה הזו על הכתב ברישום שהבאנו קודם.
מהם אותם "טעמים כמוסים" שבגללם נותרו הדפים ריקים? אינני יודע.
אוסיף רק כי בהמשך הפנקס, בשנים מאוחרות יותר, מצאתי שוב שני דפים, עליהם נכתב: "איסור גמור לכתוב אל דף זה".

26.2.2012

נסיון הקולמוס

בכתבי-יד רבים ולעתים גם בדפי כריכה של ספרים מודפסים ניתן לראות "נסיונות קולמוס" של הסופרים או המגיהים. לעתים מדובר בשירבוטים חסרי פשר, ולעתים נכתב במפורש: "נסיון הקולמוס".
עם הזמן נפוץ מאד החרוז:
אנסה הקולמוס אם ילך בנימוס.
למליצה זו כמה ואריאציות. משה שטיינשיידר בחיבורו "הרצאות על כתבי יד עבריים" (ירושלים תשכ"ה, עמ' 36, הערה 27) מביא את הנוסח הזה:
אנסה את הדיו ואראה מה טובו ויפיו.
והנה וואריאציה מורחבת יותר של "אנסה הקולמוס" שמצאתי כעת:
אנסה הקולמוס אם ילך בנימוס, למחר אשתה בכוס אני ואנטונינוס

בכתב-יד ממרוקו (מהמאה ה-19) מצאתי נוסח:
אנסה הקולמוס בספר בן עמוס

אגב, רבי יהודה החסיד אסר לנסות את הקולמוס על גבי הספר:
...ולא יכתוב אדם חשבונות בספר, ולא יאמר אנסה הדיו או אנסה הקולמוס כי אסור להוסיף על הספר (ספר חסידים, תתקז).

22.2.2012

הקדמות רבי אליהו בחור - ועוד

את ספרו של "הבחור" - המדקדק ר' אליהו האשכנזי, "מסורת המסורת", הזכרתי פה ופה. כהשלמה בחרתי להביא כאן מן ההקדמות לספר, הכוללות בין היתר פרטים מרתקים על חייו של רבי אליהו.
לספר שלוש הקדמות. "הראשונה בשיר והשנית בחרוזה והשלישית בהלצה", כפי שכותב המחבר ב"הקדמה" שהקדים לשלוש ההקדמות (כן!).
[דרך אגב, המדקדק ר' שלמה זלמן הנאו הקדים לספרו "בנין שלמה" (פרנקפורט דמיין תס"ח) גם כן שלוש הקדמות, האחת "בשירה" האחת "בחרוזה" והאחת "בהלצה" ודי ברור שהלך בזה בעקבות ר' אליהו בחור].
כיון שההקדמה השלישית מתחילה לעסוק בנושא הספר, והיא כתובה בפרוזה ולא בשיר, הבאתי כאן רק את השתיים הראשונות. הסריקה (מתחילה מסוף ה"הקדמה" להקדמות) היא מתוך המהדורה השניה - המנוקדת (באזל רצ"ט). תהנו.
לתצוגת מסך מלא - לחץ על הסמל שבפינה הימנית-תחתונה

פטרונו הנוצרי של ר' אליהו בחור (ויקיפדיה) Aegidius of Viterbo
עליו כתב בהקדמה השניה:
"כי גוי אחד נוצרי, אשר היה תלמידי, וכעשר שנים תמידי,
בביתו עמדתי, ועמו למדתי, ועל זה גדלה עלי הצעקה...".

והנה כתב-ידו של ר' אליהו בחור מ"ספר הזכרונות" שלו שנמצא בכתב-יד מינכן:

 
דרך אגב, הרקע ל"באנר" שבראש הבלוג הזה, הוא מתוך ספר אחר של ר' אליהו בחור, ספר התשבי, בערך נטריקון (מהדורת באזל שס"א 1601). גם בקטע זה הוא מזכיר את דה ויטרבו ("הקרדינאל"):
לסיום, ראו בבלוג המקסים OnTheMainLine - על טענה נוצרית לא-נכונה כי ר' אליהו בחור המיר את דתו (אנגלית).

21.2.2012

ספר בלי הקדמה - כגוף בלי נשמה

הפתגם "ספר בלי הקדמה כגוף בלי נשמה" מצוי בפתחיהם של ספרי-קודש רבים מן הדורות האחרונים (עשרות רבות של ספרים - לפי חיפוש ב"אוצר החכמה").
זהו פתגם מעט מוזר, מאחר והוא מעניק חשיבות יותר גדולה להקדמה (נשמה) מאשר לספר עצמו (הגוף). בנוסף, לא ידוע לי מי הוא ממציא הפתגם ומתי והיכן נזכר לראשונה (בספרים שראיתי הוא מובא בשם "קדמונים" "אמרי אינשי", "אמרו המושלים" ועוד), ויש לי תחושה שהוא נולד בעיקר בגלל החרוז (הקדמה – נשמה).
בפתגם זה נעשה שימוש כפול: מחברים רבים השתמשו בו כ"התנצלות" על כך שכתבו הקדמה (!), ואילו אחרים נופפו בו בכדי להדגיש את חשיבותה של ההקדמה שכתבו ועל מנת להמריץ את הקורא לקוראה.
גירסה מורחבת יותר לפתגם ראיתי בספר "עלי תמר" (לר' ישכר תמר, תל אביב תשמ"ב, סדר נשים, עמ' קצט):

ספר בלי שער הסכמה והקדמה - כגוף בלי נשמה.
ויש שגרסו רק:

ספר בלי הסכמה – כגוף בלי נשמה.
והנה וריאציה נוספת בספר "עמודי בית יהודה" (לר' יהודה הורוויץ, אמשטרדם תקכ"ו), שמגנה את הקורא ספר בלי ההקדמה [ומתברר שבמקרה כזה, הקורא עצמו הוא "נפש בלי נשמה" – לא הספר!]:
קורא ספרי בלי הקדמה, נדמה לבעל נפש בלי נשמה, וכעיר פרוצה בלי חומה

מחבר הספר "עמודי שמים" (ר' אברהם ליכטנשטיין, ורשה תקס"ג), חורז אף הוא בגנותו של המדלג על ההקדמה: 
כידוע, לספרים יש בדרך כלל "שער", ומכאן שהספר דומה לבית, ולכן יש לו גם "מבוא" או "פרוזדור" לפני ה"טרקלין", או במונחים של בית המקדש - "אולם" לפני ה"דביר":

כאולם לפני הדביר - כן הקדמה בראש כל ספר.
פתגם זה מצאתי בכמה מקורות. הגאון בעל "פרדס יוסף" (ר' יוסף פצנובסקי מפבאייניץ), משלב אותו עם הפתגם שפתחנו בו לעיל:

קיימו וקבלו המחברים עליהם לחוק ולא יעבור, לבנות יציע ההקדמה סביב למחברתם, ומאמר העולם: כאולם לפני הדביר, כן הקדמה בראש כל ספר, וספר בלי הקדמה, כגוף בלי נשמה... (פרדס יוסף, חלק א, פיוטרקוב תרצ"א, הקדמה).
על הדימוי ספר=בית בנוי גם הפתגם הבא (שאף מקורו "עממי"):

ספר בלי מפתח כבית נעול הוא.
וכן מופיע דימוי מסוג זה בשער חיבורו של ר' משה מזאלשין, "משפט צדק" על תהלים (ברסלוי תק"צ), בשם ספר הברית (לר' פנחס אליהו הורוויץ):

וכתב בספר הברית כאשר ראוי שלא לכנוס לבית חבירו פתאום בלתי ינקש תחילה על הדלת, כך אין לקרוא בספר בלתי יקרא בו קודם ההקדמה.

אמנם הנוסח בספר הברית מעט שונה, והוא מכוון אל הקדמות ספר הברית עצמו, ולא על כל הקדמות הספרים בכלל: 

וכאשר מהראוי שלא לכנוס לבית חבירו פתאום בלתי ינקש תחלה על הפתח והדלת, כך אין לקרוא בספר הזה בלתי יקרא בו מקודם ההקדמה הראשונה עם השניה.
(הדבר קשור לפרשיה מצערת שאירעה למחבר הספר, כאשר חלקו נדפס ללא רשותו בברין תקס"א – ראה על כך ההקדמה השניה של הספר ממהדורת זולקווא תקס"ז ואילך, ואכמ"ל).


ויש וריאציות חריפות יותר. יצחק בר לוינזון (ריב"ל) כותב בהקדמה לספרו "ימין צדקי":


הקורא ספר ולא עיין בהקדמתו, כגנב הנכנס דרך החלון.
ובספר "משלי עין בין משק" (ר' ישראל נחום קווארט, ניו-יורק 1941, עמ' 149) גורס:


הקורא ספר ולא הקדמתו – כגנב במחתרת יסכן ראשו.
מליצות אלו מצטרפות למאמצים רבים שעשו מחברי ספרים במטרה לשכנע את הקוראים לעיין תחילה בהקדמת ספרם.
האמצעים בהם נקטו המחברים היו שונים ומגוונים, החל באזהרות והשבעות וכלה בתחנונים ובקשות. נביא כאן רק שתי דוגמאות:
המדקדק ר' אליהו בחור הקדים לספרו "מסורת המסורת" שלוש הקדמות ("הראשונה בשיר והשנית בחרוזה והשלישית בהלצה"). ב"הקדמה" לשלוש ההקדמות כתב:
...ואלו הייתי כדאי להשביע איש מישראל, הייתי משביע את כל הבא ללמוד הספר הזה שלא ילמדהו עד שיקרא ההקדמות האלה, אך מפיל אני תחינתי ובקשתי לפניהם על ככה, והעושים כן תבוא עליהם ברכה, ומובטח אני כי לא איש יתחרט ובן אדם ויתנחם באבוד זמן בקריאה זו, אך יגיע תענוג נמרץ לקוראיו כאשר ימצאו בם דברים טובים וחידושים, אשר לפנים לא ידעום ומאז ומקדם לא שמעום...

בספר הביבליוגרפי "שפתי ישינים" של רבי שבתי משורר בס, מוצבת כבר בשער בקשתו של המחבר:
שפתי ישינים... אשר אוה... יגע ואסף...
כהר"ר שבתי משורר בס...
ואחת היא שאלתו ואותה הוא מבקש,
מאת כל איש אשר על דלתות הספר ינקש
יקרא בראשונה ההקדמה כולה,
ויראה תועליות הספר יקרים מכל אבני סגולה.

בפתח הקדמתו מאריך רבי שבתי בעניין זה, ומנסה למשוך את לב הקורא בדרכי נועם:
ברוך הבא בשם ה' צבא-ות
לקרוא ההקדמה בעיון כל תיבה ואות
ראיתי בכמה ספרים שהמחברים משביעים בשמות הקדושים שלא יקרא הקורא בספר עד שיקרא ההקדמה, אבל לא כן אנכי, והנני יושב פתח האהל לראות אם יש עובר ושב להכניסו בדלתות ביתי בדברים נאים המפתים ואומר בא ברוך ה' אשריך שזכית לדפוק ולכנוס בשער... ולקטן כגדול אני אומר אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור עד שתקרא ההקדמה מתחלתה ועד סופה, כי בזולתה יהיה לך ספר זה כדברי ספר החתום אשר יתנו אותו אל יודע ספר לאמר קרא נא זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא, אמם בהקדמה תמצא מרגוע לנפשך להבין כל הסימנים וכל ענייני הספר, ואחר תעבור ותלך מחיל אל חיל...
נחתום בחיבור נוסף של רבי משה מזאלשין, ספר "תיקוני שבת", שבשער מהדורתו הראשונה (וורשא 1827), מדובר על "חיוב" ש"מבואר בספרים" לקרוא תחילה את הקדמת הספר:
בקשתי מאת כל מעיין בסידור הזה שיעיין מקודם ההקדמה ומלבד זה מבואר בספרים החיוב לקרות הקדמת הספר.
***

בשם הרבי מקוצק אמרו:
לכל ספר יש הקדמה, מהי ההקדמה לתורה, והרי העולם אומרים כי "ספר בלי הקדמה הוא כגוף בלי נשמה"?
גם השי"ת חבר הקדמה לתורה והיא... הדרך ארץ, כמו שאמרו חז"ל "דרך ארץ קדמה לתורה".
(אמת מקאצק תצמח, בני ברק תשכ"א, עמ' פג).

7.2.2012

שירי עצים לט"ו בשבט

לכבוד ט"ו בשבט, ובהמשך לשירים ה"גרפיים" שהבאתי כאן וכאן, הנה שני שירים, המעוצבים בדמות אילנות, שכתב המשורר טָדרוס בן יהודה אבועלפיא (חי בספרד במחצית השניה של המאה ה-13), ונדפסו באוסף שיריו "גן המשלים והחידות" (מהדורת דוד ילין, ירושלים תרצ"ב; חלק א, עמ' 180; חלק ב', עמ' 79).




עֵת לִנְטֹעַ עֵץ הַחַיִים – לִבִּי נִמְלַך וַיִוָעֵץ
מִן הַשִּׁיר לָקְטוּ שַׂרְעַפַּי – אֵת הַמָּן, תָּלוּ עַל עֵץ
[בעת שנמלך לבי לנטוע עץ החיים, לקטו שרעפי את המן, לחם השמים (כלומר, השיר), ותלו אותו (את השיר) על העץ (בצורת עץ) - ביאור דוד ילין שם].
והנה שני השירים, כפי שהם מופיעים בכתב-יד (כת"י שוקן, הצילום מובא בראש הכרך השני של המהדורה הנ"ל):

2.2.2012

אלה במגדלי אש הפורחים באויר (מטוסים?) ואלה בסוסים


תפלה בעד נצחון צבאותינו - נדפסה ברומניה בתקופת מלחמת העולם הראשונה

"...אלה בחיל-רב ואלה בכלי תותח
אלה ברכבי-ברזל ואלה במגדלי-אש הפורחים באויר
ואלה בסוסים.
ואנחנו בשם אלקים נזכיר..."

וכמובן, בקשה "פטריוטית" להרחבת גבולות האימפריה:
"תאוות נפש אדוננו מלכנו תתן...כי גבולי ארצנו יתרחבו ושבו כל בניה לגבולה, והיתה לרומניה גדולה..."

לפי ויקיפדיה מצבה הצבאי של רומניה במלחמת העולם הראשונה לא היה מעודד, בלשון המעטה, וזאת על אף שלרשות הצבא הרומני עמדו לא פחות מ-281,240 סוסים!
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...